מדינת ישראל נ' סופרבוס בע"מ

גזר דין

הנאשמת - בעלת רישיון להפעלת שירות אוטובוסים בין היתר בקו שירות מס' 420 מירושלים לבית שמש (להלן: "סופרבוס"), הורשעה על פי הודאתה בעבירות של אי עמידה בתנאי הרישיון ואי הפעלת שירות סדיר. בהתאם לרישיון הקו, בתאריך 1.2.10 הייתה אמורה להתבצע נסיעה בשעה 16:40 מתחנה מרכזית בירושלים לבית שמש, אולם הנסיעה בוצעה רק בשעה 16:55.

הנאשמת הודתה באיחור בביצוע הנסיעה וטענה כי בשעה 16:15 דווח להנהלה על תקלה מכאנית שהתגלתה באוטובוס שאמור היה לבצע את הנסיעה, עוד בטרם החל בנסיעתו, שעה ששהה בתחנת המוצא – התחנה המרכזית בירושלים. במקום להוציא מיד רכב חילופי בחרה הנאשמת לשלוח רכב חילוץ ומשהוברר כי רכב זה לא יגיע במועד, רק אז שלחה רכב חלופי מבית שמש.

טוענת המאשימה ובצדק כי יש לדחות הסבר זה כנימוק להקלה בעונש. לא מדובר ברכב שנתקע באמצע הדרך כי אם ברכב בתחנת מוצא מרכזית וגדולה ושומה היה על המאשימה להיערך בהתאם להמצאת רכב חלופי ולא לסמוך על כך שיתוקן בטרם יגיע מועד הנסיעה המתוכנן, במיוחד לאור העובדה כי התקלה התגלתה כחצי שעה לפני תחילת הנסיעה, אם לא מעבר לכך.

חשיבות רבה קיימת לשמירה על כך שהנסיעות יתבצעו כסדרן ובמועד הקבוע, שכן זכות לכל נוסע המשתמש בתחבורה ציבורית לדעת כי הוא יכול לסמוך על השעות שנקבעו לפי לוח הזמנים וכך יוכל לתכנן את זמנו כיאות. זמנו של הציבור אינו הפקר. משנכשלה הנאשמת במטלות המוטלות עליה מכח הרישיון שניתן לה הרי נפגע אינטרס ציבורי רב חשיבות.

בית המשפט העליון קבע לא אחת כי "האינטרס הציבורי מחייב נקיטה בענישה מרתיעה של חברות ההסעה הנוהגות בזלזול בציבור הנוסעים התלוי בשירותיהן" (רע"פ 6198/10 "אגד" מפי כב' השופט ס.ג'ובראן). במקרה המדובר לו היתה המאשימה מעמידה דרך קבע אוטובוס חילופי במצב הכן בתחנת המוצא בירושלים, או למצער היתה דואגת כי אוטובוס שיועד לנסיעה בשעה מאוחרת יותר היה מבצע נסיעה זו וכך היתה "מרויחה" זמן נוסף עד הגיע המועד המקורי של אותו האוטובוס, לא היה נגרם האיחור, משלא עשתה כן , הרי שהעדיפה שיקולים כלכליים על פני אינטרס הציבור או לא ניהלה ענייניה ביעילות הנדרשת ועל כן איני מקבלת את הטענה לפיה הנאשמת עשתה ככל אשר ביכולתה כדי לעמוד בתנאי הרישיון וכבר נאמר בע"פ 222/78 "דן" נ' מדינת ישראל, (פד"י ל"ג (1), 5 ) כי זכותו של האזרח "שהחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ, אף מעבר לסביר, כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה כתנאי להפעלה זו" (ההדגשה במקור – מ.ק.). ועוד נאמר שם:

"למניעת תקלות, דוגמת קלקול במנגנון הפעלתן של דלתות אוטובוס זה או אחר, יכולה "דן" לנקוט בצעדים מתאימים, כגון: בדיקה במוסך בר סמכא לעתים מזומנות, העמדת אוטובוס נוסף במצב הכן קרוב לתחנת המוצא, מתן הוראות לנהגים הנתונים לשליטתה שהרכב הבא בתור יגיע למקום כבר בשעה בה צריך לצאת האוטובוס שלפניו וכו'."

לסיכום

לאור כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 14,000 ₪ (לאחר שהתחשבתי ב-1,000 ₪ שכבר שולמו כקנס מוסכם במסגרת החוזה, במנותק מהתלונה). הקנס ישולם עד לא יאוחר מיום 1/7/12.

ב. פיצוי למתלונן בסך של 500 ₪ הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט עד לא יאוחר מיום 1/7/12 ומזכירות בית המשפט תשלח זאת למתלונן עפ"י פרטיו בכתב האישום.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת גזר הדין.

מזכירות תשלח גזר הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: